רחוב איינשטיין הוא אחד הצירים המוכרים של צפון תל אביב. הוא מחבר בין שכונות ותיקות, מוקדי מסחר וצירי תנועה מרכזיים שחוצים אותו מצפון לדרום. תחילתו בשער הראשי של האוניברסיטה והוא יורד מערבה אל הים. בשנים האחרונות הוא הולך ומשנה את פניו, בהתאם לחזון העירוני, והופך מציר תנועה מנומנם יחסית לרחוב עירוני פעיל ומרכזי. עומק השינוי המתוכנן בא לידי ביטוי בהחלטת ועדת המשנה המקומית לתכנון ולבנייה מ־21 בינואר 2026 להפקיד את תוכנית תא/מק/5294, העוסקת בתוספת שימושים ברחוב איינשטיין.
חיזוק איינשטיין כרחוב עירוני ראשי
התוכנית חלה על הדופן הצפונית של רחוב איינשטיין ועל רחוב ברגסון שמאחוריה, בין רחוב האמוראים ממערב לרחוב בארט ממזרח, בכתובות איינשטיין 19–39 ו־43–67 וכן ברגסון 9–15. שטח התוכנית הוא כ־15 דונם, והיא אינה מוסיפה יחידות דיור חדשות או זכויות בנייה, אלא משנה את קומת הקרקע ואת אופי המרחב הציבורי: מסחר בחזית איינשטיין, שימושים בעלי אופי ציבורי בברגסון, קו בניין אפס, קולונדה מסחרית, זיקות מעבר לציבור והרחבת זכות הדרך. במילים פשוטות, העיר מנסה להפוך את המפלס שבו פוגשים את הרחוב — החזית, המדרכה, המעבר, ההליכה — למשהו פעיל, נגיש ושימושי יותר.

אלון גולדמן, מתכנן עיר במחלקת תכנון צפון, הסביר כי מטרת התוכנית היא "חיזוק רחוב איינשטיין כרחוב עירוני ראשי", באמצעות תוספת שימושים, הרחבת זכות הדרך והתאמה לתכנון הקו הירוק. מדובר בצעד שיאפשר את הפיכת קומת הקרקע לאורך הציר למסחרית יותר וציבורית יותר. התוכנית כוללת שמונה מגרשים שכבר קיבלו היתרי בנייה במסגרת התחדשות עירונית, ולכן היא אינה מתחילה מאפס אלא מסתמכת על תהליך התחדשות שכבר החל בפועל.

התוכנית ברחוב איינשטיין לא נולדה בחלל ריק. כבר בתוכנית המתאר תא/5500 לאזור עבר הירקון, איינשטיין נמנה עם הצירים שהעירייה מבקשת להפוך מ"דרכים וכבישים" ל"רחובות פעילים". תוכנית המתאר החדשה מציינת במפורש יעדים באיינשטיין: העצמת בינוי, עירוב שימושים, חזית פעילה, רחוב נטוע ומוצל, מרחב ציבורי מגוון, הוספת מעברי חצייה ואיסור כניסה לחניות מרחובות ראשיים.
לא רק קניון: החיפוש אחר מסחר יומיומי
אחד הדגשים שעלו בדיון בוועדה היא הסיבה למהלך ולשינוי פני הרחוב. על פי הנתונים שהוצגו בוועדה, באזור שבין דרך נמיר לרחוב חיים לבנון קיים מחסור של כ־18 אלף מ"ר של שטחי מסחר, לצד גידול במספר יחידות הדיור שנוספו עם השנים בהתחדשות עירונית. בשפה תכנונית זה נשמע טכני, אבל בשפה עירונית המשמעות ברורה יותר: הרבה דירות נוספו, אבל חיי הרחוב והשירותים הקרובים לבית לא צמחו באותו קצב ולכן לא מספקים את הצרכים המיידיים של התושבים. בהתאם, התוכנית מכוונת לתוספת של כ־2,000 מ"ר מסחר מלווה רחוב, בעיקר ביחידות קטנות של כ־100 מ"ר, לשירותים יומיומיים, מזון ובתי אוכל.

הדגש הזה חשוב במיוחד לתושבי האזור הצפון-תל אביבי הוותיק. במשך שנים, מרחב איינשטיין נשען בעיקר על מסחר גדול ומרוכז, ובראשו קניון רמת אביב. התוכנית החדשה אינה מבטלת את מרכז הכובד הזה, אלא מבקשת לאזן אותו: פחות מסחר מאחורי קירות גדולים, יותר מסחר שנפתח לרחוב; פחות תלות ביעד אחד גדול, יותר שכבת שירותים יומיומיים שמפוזרת לאורך הציר. אם המהלך יתממש כמתוכנן, איינשטיין יהפוך לרחוב שאפשר לא רק לעבור בו, אלא גם לעצור לאורכו במספר רב של מוקדים.
מדרכה, צל, קולונדה ומעבר
המהפך המתוכנן באיינשטיין אינו רק מסחרי. הוא בנוי על כמה כלים תכנוניים שמוכרים ממקומות אחרים בעיר: קו בניין אפס שמקרב את הבניין אל הרחוב, קולונדה שמרחיבה את חוויית ההליכה, וזיקות מעבר בין איינשטיין לברגסון שאמורות להיות פתוחות לציבור בכל שעות היום ובכל ימות השנה. המעברים הללו לא נועדו להיות סמטאות סגורות למחצה אלא חלק מן המרחב הציבורי עצמו, ללא גדרות, חסימות או אלמנטים טכניים שיסכלו את השימוש בהם, ממש בדומה לעיקרון זיקת ההנאה, שמהווה רכיב מרכזי בתכנון רובע שדה דב.

הנראות החדשה של רחוב איינשטיין נסמכת גם על מסמך עקרונות תכנון המרחב הציבורי, שפרסמה עיריית תל אביב בינואר 2026. המסמך אמנם אינו תוכנית ספציפית לאיינשטיין, אבל הוא מבהיר היטב את כיוון החשיבה של העיר: הליכתיות ורכיבה על אופניים, מרחב ציבורי מזמין ובטוח, ניהול נגר, הצללה, ותכנון שמותאם גם לניהול אורח חיים שפוי גם בתקופות ממושכות של עבודות ופיתוח. זהו בדיוק סוג השפה התכנונית שעומד מאחורי שינוי ציר כמו איינשטיין: פחות רחוב שמהווה מעבר בלבד, יותר רחוב שמזמין שהייה, שוטטות רגלית וחווייה עירונית מלאה.

שער הכניסה לשדה דב
איינשטיין הוא ציר משמעותי מאוד עבור רובע שדה דב שנבנה בימים אלה. הוא מהווה שער כניסה מרכזי לרובע וציר רוחבי מרכזי שחוצה אותו דרך כיכר עירונית רחבה, אל פארק החוף והים. לאיינשטיין מיועד תפקיד משמעותי בחיבור הרובע החדש לשכונות צפון העיר וכן לצירי תחבורה ותנועה מרכזיים. נקודת המפגש שלו עם אבן גבירול, ברובע שדה דב, תחבר את שתי הסתעפויות הקו הירוק של הרכבת הקלה – הקו שיגיע משכונות צפון-מזרח העיר והקו שיגיע מהרצליה בצפון וימשיך דרומה לכיוון מרכז תל אביב.

בתוכניות המתחם המרכזי של רובע שדה דב, מוסבר כי מרכז הרובע נועד "לחבר בין המרקם העירוני הקיים והמתוכנן" וליצור "רצף עירוני חי ונגיש" וכי לאורך המערכת מתוכננות שדרות הליכה, חצרות פתוחות לציבור וחיבוריות בין השכונות לים. בפועל, זה אומר דבר פשוט: שדה דב לא יקום כעיר נפרדת שמנותקת מהשכונות המזרחיות לה. הרחובות הוותיקים של צפון העיר, ובהם איינשטיין, אמורים לקלוט חלק מהקישוריות, מהמסחר ומהמעבר בין הרובע החדש לבין השכונות הוותיקות. מי שיגור בעתיד בשדה דב יפגוש לא רק את שדרת אבן גבירול החדשה ואת פארק החוף, אלא גם את איינשטיין הישן־חדש. ואילו תושבי שכונות רמת אביב והסביבה, יגלו שהרחוב המוכר להם משנה תפקיד: פחות דרך שולית אל יעד אחר ויותר חזית עירונית של ממש.

בסופו של דבר, איינשטיין עובר מהפך מפני שהעיר שסביבו משתנה. ההתחדשות ברמת אביב, הקו הירוק, הלחץ על המסחר המקומי, ושדה דב שמתקדם ממערב — כולם מתנקזים אל אותו ציר ותיק ודוחקים בו לשנות את פניו. אם התוכנית אכן תתממש, רחוב איינשטיין עשוי להפוך בשנים הקרובות למדד טוב במיוחד לשאלה איך נראית עירוניות צפונית חדשה בתל אביב: לא רק יותר בנייה, אלא גם יותר רחוב.







