בשנת 2025 ציינה תל אביב, מאה שנים לתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של העיר תל אביב שרקם סר פטריק גדס, בהזמנתו של ראש העיר דאז, מאיר דיזינגוף. גדס, בוטנאי וסוציולוג, ראה בעיר מערכת אקולוגית חיה והניח את היסודות לתכנון העיר העברית "עיר גנים". מאה שנים אחרי, בצפון העיר, נבנה הרובע בעל התכנון העירוני השאפתני ביותר בישראל, רובע שדה דב. שני המפעלים התכנוניים, המרוחקים 100 שנה זה מזה, חולקים מספר עקרונות יסוד משותפים אך גם מציפים שאלות מרתקות, על השתנות האתגרים העירוניים והדרכים להתמודד איתם.
חי, צומח, עיר
שירה לוי בן ימיני, מנהלת ומייסדת בית ליבלינג היא אוצרת התערוכה "חי, צומח, עיר" – 100 שנים לתוכנית גדס לעיר הגנים של תל אביב. התערוכה נפתחה בנובמבר 2025 והיא מציגה את תפיסתו הייחודית של גדס, לפיה העיר היא מרקם חי שבו חברה, טבע, סביבה ותרבות שזורים זה בזה, ותפקידו של התכנון הוא לייצר איזון בין צרכי האדם לבין סביבתו.
בהרצאה שהתקיימה במסגרת בית הספר לקיימות של עיריית תל אביב, הדגישה לוי בן ימיני שגדס לא היה אדריכל מסורתי. "הוא החל את דרכו המקצועית בתחומי הבוטניקה, ביולוגיה ואבולוציה והתפתח בנושאים נוספים רב תחומיים בהם תכנון ערים. ההסתכלות ההוליסטית הייחודית שפיתח, היא שהפכה אותו לפורץ דרך בתחום התכנון העירוני".
גריד היררכי וגינות מרכזיות
גדס התבקש להציע תפיסה כוללת להתפתחותה של תל אביב, הן בהתווית קווים להתרחבותה של העיר צפונה והן לקישוריות בין השטח החדש לשכונות הדרומיות ויפו. אחד המאפיינים המרכזים של תוכנית גדס הוא הגריד ההיררכי שיצר, וזאת בניגוד לבינוי האקראי שאפיין את השכונות הוותיקות של העיר.
הגריד כלל רחובות ראשיים רחבים בכיוון צפון-דרום, שאמורים לתמוך בחיים העירוניים האינטנסיביים – מסחר, בנייה גבוהה יותר, תנועה. רחובות משניים בכיוון מזרח-מערב, שתוכננו כ"חגורות ירוקות" צרות יותר, נמוכות יותר, המיועדות להכניס את הבריזה מהים פנימה. רחובות צדדיים צרים עוד יותר, המובילים לתוך הבלוק עצמו.
בלב הבלוק, גדס תכנן מרחב ציבורי ייחודי: גינה משותפת שאמורה הייתה להיות בבעלות של 70 אחוז מהתושבים, כאשר 30 אחוז נשארים לעירייה לצורך תחזוקה ותשתיות. לוי בן ימיני מסבירה: "גדס האמין שאותה בעלות של תושבים על הגינות האלה תאפשר את האחריות ארוכת הטווח שאותם אנשים יעניקו לסביבה הזאת, והם גם אלה שיוכלו ליהנות מאותה גינה על ידי חקלאות עירונית".
מתוך כמאה גינות שתוכננו במקור בעיר הלבנה, שרדו עד היום רק כ-30. לחצי בנייה ופיתוח, מחסור במבני ציבור ושימושים אחרים דחקו אט אט את מקומן. חלק מהגינות ששרדו, שינוי את ייעודן ואיבדו את תפקידן האקולוגי.
עם זאת, העקרון של הדרגתיות בתנועה – מהרחוב הראשי הסואן, דרך רחוב משני שקט יותר, אל רחוב פנימי אינטימי ולבסוף לגינה משותפת – עדיין קיים במרבית הבלוקים במרכז תל אביב, בתחומי העיר אותה תכנן גדס.
רובע שדה דב: תכנון במאה ה-21
בשנת 2020 אושרה תוכנית המתאר לרובע שדה דב, פרויקט בהיקף חסר תקדים: כ-1,300 דונם לאורך חוף הים, שבו יוקמו כ-16,000 יחידות דיור, שטחי מסחר ותעסוקה, מבני ציבור ופארקים. התוכנית, שתוכננה על ידי משרד ארי כהן אדריכלות ובינוי ערים, מנסה להתמודד עם אתגרים עירוניים שגדס לא הכיר: צפיפות גבוהה בהרבה, משבר אקלים, צורך בתחבורה ציבורית מתקדמת ודרישות של חברה עכשווית. אחד העקרונות המרכזיים של תוכנית שדה דב הוא יצירת "רצף עירוני למרקם העיר הקיים והמתוכנן".
בדומה לגדס, שתכנן את הצפון הישן כהמשך טבעי למרקם העיר הקיימת, גם תוכנית שדה דב מקפידה על המשכיות: רחוב אבן גבירול, עורק מרכזי במרקם גדס, ממשיך צפונה אל תוך הרובע החדש. שדרות עירוניות הניצבות לחוף נועדו ליצור חיבור טבעי בין הים לשכונות ממזרח.
התוכנית מבוססת על "רשת רחובות עירונית נגישה וצפופה", הדומה בעקרונותיה לגריד של גדס. יש רחובות ראשיים אינטנסיביים, רחובות משניים שקטים יותר, ומרחבים ציבוריים פנימיים. אבל בניגוד לגדס שתכנן בלוקים של כמה קומות, בשדה דב הצפיפות גבוהה בהרבה וכוללת מגדלים של עשרות קומות.
פארק המסלול: הגינה המרכזית
אם גינות הבלוק היו "לב הכפר" בתוכנית גדס, הרי שברובע שדה דב את התפקיד הזה ממלא "פארק המסלול" – פארק רובעי ייחודי המשמר את תוואי מסלול הנחיתה של שדה התעופה לשעבר. הפארק משמש כעמוד השדרה הירוק של המתחם הצפוני, כאשר מרבית מבני הציבור מרוכזים לצידו.
בנוסף, הגינות הפרטיות הממוקמות בלב כל מתחם מגורים, הן גינות עם זיקת הליכה להולכי רגל ומאפשרות חיבוריות והליכתיות בכל הרובע, לצד עידוד וטיפוח הקהילתיות.
בנוסף לפארק המסלול, התוכנית כוללת פארק חופי רחב, פארק לינארי החוצה את הרובע ממזרח למערב, וטיילת לאורך החוף. הגישה לים – משאב שגדס היה הראשון להכיר בחשיבותו כמרחב חיוני לציבור – מובטחת מכל נקודה ברובע, במרחק הליכה קצר במיוחד.
קיימות וטכנולוגיה
בעוד גדס התייחס לצמחייה ולנוף מתוך הבנה אינטואיטיבית של תפקידם האקולוגי וכתב תוכנית מתאר שכללה פירוט של סוגי הצמחייה, הרי שתוכנית שדה דב מיישמת עקרונות קיימות מפורשים, בתחומי הנגר, האנרגיה והצמחיה. החלטת ממשלה מ-2022 הכירה בעצים כתשתית עירונית קריטית והציבה יעד: עד שנת 2040, רחובות מרכזיים חייבים להיות מוצלים על ידי עצים. ברובע שדה דב מתוכנן "רצף של טבע עירוני" – שדרות ציבוריות לצד גינות פרטיות הממוקמות במרכז הבלוק, עם זיקת הנאה להולכי הרגל.
קווי הדמיון בין שתי התוכניות
שתי התוכניות, עיר גנים ושדה דב, חולקות מספר עקרונות יסוד: גריד היררכי: בשני המקרים יש הבחנה ברורה בין רחובות ראשיים אינטנסיביים לרחובות משניים אינטימיים יותר. העקרון של הדרגתיות בתנועה – מהסואן לשקט – קיים בשתיהן. גם החיבור שיצר גדס בין השכונות הקיימות לצפון העיר החדש, בא לידי ביטוי בתוכנית רובע שדה דב, עם המשכיותו של רחוב אבן גבירול במתכונתו הקיימת. מרחבים ציבוריים משותפים: גינות הבלוק של גדס ופארק המסלול של שדה דב ממלאים תפקיד דומה – לספק למגורים האורבניים אלמנט קהילתי, מרחב נשימה ירוק, ומוקד חברתי. עירוב שימושים: גדס תכנן מסחר ברחובות הראשיים ומגורים ברחובות הפנימיים. שדה דב מרחיב את הרעיון ומשלב גם תעסוקה ומלונאות, אך העיקרון של מרחב עירוני חי ומגוון נשמר. התייחסות לטבע העירוני: שתי התוכניות רואות בצמחייה ובשטחים הירוקים לא קישוט אלא מרכיב תכנוני מהותי, הכרחי לאיכות החיים העירונית.
חיבור לים: גדס היה הראשון שהבין שהחוף הוא משאב ציבורי חיוני. עד אז בתי השכונות הוותיקות נבנו עם הגב לים, ומאיר דיזינגוף תכנן לפתח בו נמל תעשייתי בדומה לנמל חיפה. שדה דב ממשיך את החזון הזה ומגדיל אותו: שני קילומטרים של קו חוף נפתחים לשימוש ציבורי, וקבלני הרובע מבטיחים לרוכשים דירות עם נוף לים, אחד מהמשאבים המשמעותיים של הרובע.
בין כרכרות למכוניות
עם זאת, קיימים גם הבדלים מהותיים הנובעים מההקשר ההיסטורי והתפיסה התכנונית. כך לדוגמה, שתי התוכניות הן תשובה לגידול המהיר באוכלוסייה וללחצי פיתוח. אך בעוד שגדס תכנן עיר המיועדת לקלוט את גלי ההגירה בבניינים של 2-4 קומות, שדה דב מתמודד עם לחצי צפיפות של מטרופולין מודרני. על פי התוכנית, 16,000 יחידות דיור יקלטו כ-50 אלף תושבים בבנייה מתוכננת של רבי קומות לצד בניינים מרקמיים (8-10 קומות) גבוהים בהרבה בהשוואה לעיר הגנים.
גם ההתייחסות לתחבורה אינה דומה. גדס תכנן עיר בעידן חף מפקקי התנועה. שדה דב צריך להתמודד עם מציאות של עומס תחבורתי, זיהום אוויר והכרח של תחבורה ציבורית מתקדמת. הדגש על "היפוך הפירמידה" – הולך רגל ואופניים במרכז במקום הרכב הפרטי – הוא תגובה לבעיות שגדס כלל לא הכיר.
תוכנית גדס יצרה "עיר גנים" בעיקר מתוך תפיסה סוציולוגית וביולוגית. תוכנית שדה דב כוללת גם היערכות למשברי אקלים – גלי חום, הצפות, צורך בצמצום טביעת הרגל האקולוגית. הקיימות היא לא "תוצר לוואי" אלא מטרה מרכזית.
מרקם אורבני תל אביבי
מאה שנה לאחר תוכנית גדס, רובע שדה דב מהווה הזדמנות לבחון מחדש את העקרונות שהניח הבוטנאי-מתכנן הערים הסקוטי. חלק מהעקרונות, הגריד ההיררכי, המרחבים הציבוריים המשותפים, החיבור לים, הטבע העירוני – רלוונטיים היום לא פחות מאשר אז. אחרים דורשים תרגום מחדש לאתגרים שמציבה מציאות המאה ה-21. היטיב לנסח זאת מהנדס העיר אודי כרמלי. בכנס שעסק בתוכניות ואתגרי הרובע הוא ציין: "האתגר הוא עד כמה נצליח לייצר מערכות קשרים בין הפרט לבין המבנה האורבני האדריכלי, כפי שקיים בחלקים הוותיקים של תל אביב". הוא הוסיף: "האוכלוסייה התל אביבית קשורה בכל נימי נפשה למרקם האורבני התל אביבי וזה מה שאנחנו מנסים לעשות גם כאן".
