כשמדברים על רובע שדה דב, רוב הדימויים שעולים בדמיון הם של מגדלי מגורים יוקרתיים, נוף ים ומחירי פרימיום. אבל אחד המוסדות הראשונים שעתידים לפעול ברובע הוא חברתי-קהילתי: בית החולים השיקומי-סיעודי רעות, שיעבור מדרום תל אביב למתחם אשכול, ולצידו ייבנה גם מגדל מגורים לדיור בהישג יד. על מגרש 407 במיקום שמוגדר גם על ידי מנכל העמותה, עידו שריר, כ"16 דונם בלוקיישן מדהים", מתוכנן לקום קמפוס בהיקף של כ־60 אלף מ"ר בנוי.
שילוב נדיר בקנה מידה ישראלי בין מוסד רפואי שיקומי, הגדול ביותר בארץ, לבין מגדל מגורים לקשישים מעוטי יכולת, לצוותים רפואיים ולמשפחות מטופלים. "כמעט בכל פעם שאני מציג את הפרויקט, השאלה היא 'וואו, איזה מגרש מדהים לפרויקט ציבורי. איך הצלחתם להשיג את זה?'" מודה שריר.
מ"דיור לניצולי שואה" לקמפוס לאומי
כדי להבין את ייחודיות הפרויקט בשדה דב, שריר מבקש "להתחיל דווקא מההיסטוריה". הסיפור מתחיל בשנות ה-40, כשקבוצת נשים מהיישוב היהודי בתל אביב הקטנה הקימו ארגון שמטרתו הייתה לספק מזון, הלבשה ודיור לפליטים ולניצולי שואה. "זה התחיל כסוג של גמילות חסדים", מספר שריר. "הפרויקט המשמעותי הראשון היה הקמת בנייני דיור לפליטים וניצולי שואה, בשכונת יד אליהו וגם בלב העיר – בשיתוף העירייה כבר אז".
תשעים שנה אחר כך, באותה רוח בדיוק, השותפות הנדירה בין עמותת רעות לבין עיריית תל אביב באה לידי ביטוי, אבל הפעם בקנה מידה שונה לחלוטין. ב-20 בפברואר 2024 נחתם הסכם חכירה על מגרש 407 בשדה דב, באזור שמתוכנן להפוך לאחד המבוקשים והיקרים בישראל כולה. זו החלטה שנראית כמו ניגוד מוחלט לכלכלה הפשוטה של שוק הדיור ולעלויות הנדל"ן באזור.
הצהרת כוונות חברתית
"הקמת שדה דב זה אירוע שקורה פעם בדור", מסביר שריר. "מתכננים עיר מאפס, ולמקם פרויקט ציבורי חברתי במקום כזה, עם כל המשמעויות הנילוות לכך – זו אמירה חברתית מאוד חזקה". להחלטה קדמו דיאלוג רב שנים בין העירייה לעמותה והבנה משותפת, שבעיר שבה דירת שלושה חדרים עולה מעל ארבעה מיליון שקלים, השאלה היא לא רק מי יכול להרשות לעצמו לגור כאן – אלא מי בכלל יישאר כאן.
בהתאם, המיקום הנבחר לפרויקט רעות בשדה דב הוא הצהרת כוונות: בלב אחת הקרקעות היקרות בישראל, העירייה בחרה למקם מוסד ציבורי־חברתי, שיספק דיור גם לאוכלוסייה שלא יכולה להרשות זאת לעצמה.
שיקום וסיעוד כצורך לאומי
הקמפוס החדש יגדיל משמעותית את היכולת השיקומית של רעות ושל המדינה: מספר המיטות יעלה מכ־350 ל-540 מיטות, ומספר המטופלים יגדל מסדר גודל של כ־6,000 ל־10,000 בשנה. ההחלטה להגדיל את הקיבולת השיקומית אינה מנותקת מהמציאות הלאומית. לפי נתוני רעות, בישראל קיים מחסור של כ־500 מיטות שיקום, והתפוסה במערך השיקום עומדת על כ־96% באופן קבוע – כמעט ללא יכולת קליטה נוספת.
מגמת הזדקנות האוכלוסייה, לצד אלפי הפצועים ממלחמת "חרבות ברזל" ואלפי נפגעי תאונות דרכים מדי שנה, הופכים את השיקום מאתגר מקצועי לנושא תשתיתי לאומי. "המלחמה חיזקה את ההבנה בצורך בקמפוס חדש, אין לי ספק", אומר שריר. "זה חיזק אותנו בשלושה צירים: הצורך לגדול, הצורך לבנות מיגון אמיתי, והצורך בתשתית שמאפשרת גם מיטות אשפוז נוספות".
"אין לנו היום מיגון"
אחד המנועים המרכזיים ל"מעבר הדירה" הוא בכלל לא נדל"ני, אלא ביטחוני. שריר אומר זאת בצורה הכי ישירה: "יש לנו פער עצום בנושא המיגון. אנחנו לא צריכים כיום עוד 10% מיגון – פשוט אין לנו מיגון בכלל". בית החולים הקיים ביד אליהו פועל בבניינים ישנים, שלא נבנו בהתאמה לצרכי מוסד רפואי, וללא מרחבים ממוגנים שמותאמים למאות מטופלים ודיירים.
בקמפוס החדש בשדה דב מתוכננת שכבת מיגון כחלק אינטגרלי מהמבנה – מרתפים ומפלסים ממוגנים עם מעבר אופקי מהיר ממחלקות האשפוז, שנועדו להבטיח רציפות טיפולית גם בשעת חירום. החיבור בין תכנון רפואי מתקדם, מיגון דור 2025 ומיקום חדש ברובע שדה דב ממקם את רעות בחוד החנית של רפואת השיקום בישראל – גם ברמה המקצועית וגם ברמה התשתיתית.
המלחמה גם חידדה את הצורך בהערכות לעתיד לא ידוע ובתכנון מבנה גנרי, "במובן החיובי של המילה, שיכול לקבל התאמות והסבות בהתאם לצרכים החדשים שעולים". תוכניות העיצוב של המבנה שבוצעו על ידי משרד האדריכלים יסקי מור סיון, יעלו לאישור וועדת תו"ב בחודש הבא, ועל פי לוח הזמנים המתוכנן, המבנה יחנך בשנת 2030 לפעילות, יחד עם הדיירים הראשונים של הרובע.
200 מטרים מהקו הירוק
כיצד ישתלב בית חולים שיקומי ברובע שמתוכנן כמוטה הליכתיות, שבילי אופניים ותחבורה ציבורית? "לא אמורה להיות סתירה", אומר שריר ומדגיש שהפחד מרעש וצופרי אמבולנסים אינו רלוונטי: "אנחנו לא בית חולים כללי עם חדר מיון. אין לנו טראפיק כמו איכילוב, ההעברות אצלנו הן רגועות יותר, בהיותנו בית חולים המשכי". הקמפוס ימוקם במרחק קצר מעורקי תחבורה מרכזיים ומהקו הירוק של הרכבת הקלה, ויחובר לפארק הלינארי השכונתי. עבור תושב שדה דב, המשמעות היא מוסד רפואי גדול שמייצר חיים ברחוב – בלי האינטנסיביות של בית חולים כללי.
עבור עובדי בית החולים, המטופלים ובני משפחותיהם מדובר בשדרוג משמעותי מאוד שיקל על חייהם: "בית החולים אמור להיפתח במקביל לפתיחת הקו הירוק של הרכבת הקלה. אנחנו ממוקמים כ-200 מטרים מהתחנה ולא רחוק מדרך נמיר על שלל התחבורה הציבורית שבה. אין ספק שזה אחד מהיתרונות המרכזיים במיקום המעולה שקיבלנו".
השילוב: בית חולים שיקומי ודיור בהישג יד
אבל כאמור, מה שהופך את הפרויקט בשדה דב לייחודי באמת, גם בקנה מידה ארצי, הוא השילוב בין בית החולים השיקומי לבין מגדל הדיור בהישג יד. לצד הקמפוס השיקומי ייבנה מגדל בן עשר קומות, בעלות מוערכת של כ-61 מיליון דולר. הבניין יכלול כ-250 יחידות דיור ציבורי, המיועדות לקשישים עם הכנסה נמוכה, לצוות בית החולים ולמשפחות מטופלים, שיזכו לגור בדירות חדשות ובתנאים מעולים, בתשלום מינימלי. "המנעד של דיור בר השגה הוא ספקטרום רחב מאוד", מסביר שריר.
"יש מי שאומר שזה 20-40 אחוז ממחירי השוק. אנחנו באים ואומרים שאנחנו נצמדים למודלים של השתתפות שכר דירה ממשרד השיכון לקשישים מיעוטי יכולת – זה תחומים אחרים לגמרי, נמוכים יותר. זה מנגיש את האפשרות לגור ברובע המדהים הזה, בקרבת 700-800 מטר מהים, לקהלים שלא יכולים להרשות זאת לעצמם". מדובר בכ-350-400 דיירים שיקבלו מענה דיור במרכז העיר העתיד, במחירים שאינם קרובים למחירי השוק החופשי. זו המשכיות ישירה לאותם בתים שרעות בנתה לניצולי השואה ביד אליהו לפני 80 שנה – אותה רוח, אותו חזון, רק בקנה מידה אחר לגמרי.
לא "אי סגור"
אחד האתגרים בפרויקטים ציבוריים גדולים הוא החשש שיהפכו ל"אי" מנותק מרקמת הרחוב. תוכנית הקמפוס של רעות בשדה דב, מנסה לעשות בדיוק את ההפך: בקומת הקרקע מתוכננות חזיתות פעילות עם מסחר ושירותים, שיפנו לרחובות השכונה. בין בית החולים למגדל המגורים ישולבו שדרות ירוקות, גינות ומעברים פתוחים, כולל זיקת הנאה שתאפשר מעבר ציבורי בין השדרה לפארק הליניארי הצמוד למבנה.
עבור תושבי שדה דב, המשמעות היא לא רק "בית חולים ליד הבית", אלא גם מרפאות חוץ ושירותי אשפוז יום זמינים, אפשרויות תעסוקה בקמפוס ואפשרות לקחת חלק בפעילות קהילתית־התנדבותית סביב אוכלוסיית המטופלים והדיירים. במקום מוסד סגור עם גדר, רעות מבקשת להציע עוגן קהילתי פתוח, שתורם לאופי הרובע לא פחות מהקניון או מהטיילת.
גאווה, ולא רק יוקרה
המעבר של רעות לשדה דב מעלה גם שאלות על דרום העיר: מה יקרה לשכונות הוותיקות שגדלו עם בית החולים? שריר מדגיש שהחזון אינו "לברוח" מדרום תל אביב, אלא לשמר נוכחות ושירותים גם שם, במקביל לקמפוס החדש. את ההזדמנות בשדה דב הוא רואה כסיפור עירוני רחב יריעה על סוג העיר שתל אביב בוחרת להיות ועל הזהות שהיא מאמצת לעצמה.
כשנשאל מה היה רוצה שתושב שדה דב ירגיש כשהוא עובר ליד הקמפוס בעוד עשור, שריר עונה במילה אחת: "גאווה". לא רק על אדריכלות או על נוף, אלא על כך ש"הבית החולים השיקומי המוביל בארץ ממוקם כאן, כחלק מרצף של שירותים ציבוריים מובילים ומתקדמים, במרכז־צפון העיר המתפתחת".
ברובע שנולד עם ציפיות גבוהות לנדל"ן יוקרתי, הבחירה של קרן תל אביב ושל עיריית תל אביב-יפו, להציב את אחד הסמלים הראשונים ברובע דווקא כקמפוס שיקומי ודיור ציבורי היא לא רק החלטה תכנונית – היא הצהרה ערכית.
מנכ"לית קרן תל אביב, ד"ר הלה אורן: "אנחנו גאים להיות שותפים בהקמת קמפוס חדש ומתקדם, אשר יהווה מרכז עבור מטופלים מכל רחבי הארץ. ההזדמנות לקחת חלק משמעותי בפיתוח האורבני במתחם החדש ברובע שדה דב, הכולל מרחבים ציבוריים רבים, זו עירוניות במיטבה, העומדת בקנה מידה עם ערכי הקרן".
