"אני גר בדירה ישנה מאוד, בלי מעלית, ועדיין משלם בערך 50% מהשכר שלי על שכר הדירה כדי שאני אוכל לחיות פה", כך פתח איתמר אבנרי, חבר מועצת העיר תל אביב, את דבריו בכנס "להעיר את הדב" שהתקיים השבוע בבית ליבלינג. "מדברים כאן על נשיגות בדיור, אבל בינתיים החברים שלי נסוגים מהעיר יותר ויותר", הוא הוסיף.
מילותיו של אבנרי נאמרו בכנס שעסק באחת השאלות המרכזיות שתעצב את פניו של רובע שדה דב: האם 16,000 יחידות הדיור שייבנו במתחם המבוקש ביותר בצפון תל אביב יהפכו לרובע לעשירים בלבד, או שמא ניתן לייצר בעתודות הקרקע האחרונות של תל אביב מודל של "עיר לכולם"?
החזון שנשכח והמציאות העכשווית
"בשנות ה-50, ישראל הצעירה הייתה מובילה בתחום הדיור הציבורי", מזכירה אדריכלית שרון גולן, מנחת הערב וממייסדות בית ליבלינג. "שכונות כמו רמת אביב א', הנחשבת כיום יוקרתית, הוקמו מתוך אידיאל חברתי של שוויון, קהילה וקליטת עלייה".
"מאז נדמה שהחזון הזה התרחק מאיתנו. מאז מחאת הדיור ב-2011, מחירי הדיור בעיר רק עלו. כיום, על פי נתוני רשות הדיור העירונית, כ-53% ממשקי הבית בתל אביב מתגוררים בשכירות, ורבים משלמים מעל 50% משכרם על דיור. ברובע שדה דב, שייבנה על שטח שמגיע לגודלה של עיר בינונית, השאלה מתחדדת. האם נצליח לתכנן שכונה חדשה שאינה מיועדת רק לעשירון העליון אלא מאפשרת מגורים גם למשקי בית צעירים, משפחות, סטודנטים וגמלאים?"
התשובות שעלו מהכנס משקפות תמונה מורכבת. אמנם, הושגו הישגים משמעותיים בהשוואה לפרויקטים קודמים. ענת רודניצקי, מנהלת רשות הדיור בעיריית תל אביב-יפו, הציגה נתונים גבוהים בהרבה ביחס למה שקיים כיום בעיר: "בשדה דב 3,654 יחידות דיור יושכרו לטווח ארוך במחיר מופחת – לפחות 20 אחוז הנחה ממחיר השוק, מתוכן 2,100 יח"ד יהיו בבעלות העירייה לטווח ארוך. נוסף על כך, 1,254 יחידות דיור יושכרו לטווח ארוך במחיר מפוקח. כ-5,000 יח"ד בסך הכול, שליש ממשקי הבית בשדה דב, ייהנו ממידה כזו או אחרת של הוזלה במחירי הדיור בהשוואה לשוק החופשי. זו אמירה מאוד משמעותית שאין לה תקדים במקום אחר בישראל", היא מסכמת.
המספרים מאחורי הדיור המכליל
אבל המספרים דורשים הקשר רחב יותר. חיים פיאלקוף, חבר צוות התכנון לדיור המוזל, מבהיר: "6,900 יח"ד בתוכנית שדה דב מוגדרות כ'דיור מכליל' אך זו קטגוריה רחבה הכוללת דירות קטנות, דיור מוגן, דירות עם תקן חניה אפס, ולא רק דיור במחיר מופחת".
מניתוח תוצאות מכרזי הקרקע בשדה דב שערך פיאלקוף עלה כי הסבסוד הממשלתי הגלום בפרויקט מגיע לכ-8 מיליארד שקל: "לו כל הפרויקט היה במחיר רגיל אז התקבולים עבור הקרקע היו בערך 34 מיליארד שקל, אבל בתמהיל המוצע התקבולים יהיו כ-26 מיליארד בלבד. השאלה המרכזית היא למי יגיע הסבסוד הזה"?
התשובה לשאלה שמעלה פיאלקוף אינה ברורה בשלב זה. רודניצקי מסבירה: "כללי הזכאות נקבעים על ידי המדינה ולא על ידי העירייה. תנאי הזכאות הם שניים בלבד: אנשים שאין דירה בבעלותם ושהם מעל גיל מסוים. אנחנו נגד הדבר הזה. אנחנו מנסים לשנות את החקיקה כדי להכניס לתנאי הזכאות קריטריונים של מבחני הכנסה".
"העירייה דורשת גם אפשרות לתעדף אוכלוסיות חיוניות – מורות ומורים, גננות, סייעות, עובדות סוציאליות, שוטרות, אחיות. המקצועות האלה הם מקצועות מאוד מאוד דרושים", מדגישה רודניצקי ומודה שבשלב זה, העירייה לא זוכה להצלחה גדולה בנושא.
תכנון חברתי: מגורים כמנוע של מוביליות
מדוע בכלל חשוב לשלב בשדה דב אוכלוסיות משכבות סוציו-אקונומיות שונות? עו"ד שרון קרני כהן, חוקרת בתוכנית קרסו הגר באוניברסיטת תל אביב, השיבה לשאלה מזווית חברתית-אקדמית: "אנחנו יודעות שמקום המגורים בילדות משפיע ישירות על ההכנסה בבגרות", אמרה בהתייחס למחקר אמריקאי רחב היקף. "מעבר של כמה קילומטרים בלבד בין שכונה ‘ענייה’ לשכונה ‘עתירת הזדמנויות’ משנה את סיכויי ההשתכרות החיים".
לדבריה, ישראל מתאפיינת בסגרגציה כלכלית גוברת – שכונות שמוגדרות לפי רמת הכנסה, וכך גם ההזדמנויות. "כשאומרים ‘לא כולם צריכים לגור בצפון תל אביב’, שוכחים ששם נמצאות עתודות הקרקע האחרונות", ציינה.
קרני כהן הדגישה שדיור בר־השגה הוא כלי חברתי ולא רק תכנוני: "המדד הנכון הוא לא הנחה ממחיר השוק, אלא היחס להכנסת משק הבית. בעולם, דיור בהישג יד פירושו לא יותר מ־30% מההכנסה. בישראל, לעומת זאת, מתמקדים רק בהנחה ביחס למחירי השוק, בלי קשר להכנסות". היא סיכמה באופטימיות זהירה: "בתוכנית שדה דב, 22% מהדירות יהיו מוזלות – לא מושלם, אבל זה צעד חשוב בדרך לשכונה שמייצרת מוביליות ולא חיץ חברתי".
דיור להשכרה: כך בונים קהילה
אבישי קימלדורף, מנכ"ל דיור להשכרה בשיכון ובינוי, הציג את הפן המעשי של ביצוע מגורים להשכרה לטווח ארוך ברובע. החברה מפעילה כבר היום מעל 2,000 יחידות דיור להשכרה ברחבי הארץ, ובשדה דב היא זכתה במגרש לדיור להשכרה בצפון הרובע ובשני מגרשים באשכול המצויים כבר בשלבי היתר חפירה ודיפון: "במגרש 106 יש לנו 511 יחידות דיור, ובמגרש 109 יש לנו 324 יחידות. בשני הפרויקטים, 50% מהדירות במחיר מפוקח לזכאים דרך משרד השיכון, ו-50% לשוכרים בשוק החופשי".
"אנחנו בונים לא רק בניינים, אלא קהילה. במגרשים שלנו יהיו משפחות צעירות, סטודנטים, גיל שלישי, עסקים קטנים – זה מה שיוצר חיים", הוא הדגיש. "זו אופרציה מורכבת מאוד, אבל התכנון נעשה ברגישות. בעיניי, זה מראה שאפשר לשלב איכות, קיימות וקהילתיות גם בדיור להשכרה", הוא סיכם.
דיור לקשישים חסרי יכולת
לא רק יזמים פרטיים יפעלו בשדה דב. עידו שריר, מנכ"ל עמותת רעות, סיפר על הפרויקט החדש של העמותה במגרש 407 בשדה דב, מיזם ייחודי לשילוב דיור ציבורי ובית חולים שיקומי.
"אנחנו מקימים כאן מגדל של עד 250 יחידות דיור לקשישים חסרי יכולת, לצד בית חולים שיקומי חדש", אמר.
"זו דוגמה לכך שגם בשכונה יוקרתית אפשר לשלב פתרונות חברתיים". לדבריו, מדובר במודל לשיתוף פעולה בין עמותה, עירייה וממשלה. "כשנפתח את הדלתות, נוכיח שדיור ציבורי יכול להיות לא רק נגיש אלא גם מכובד".
האם מה שנעשה מספיק?
האם הפתרונות שהוצעו ויושמו בשדה דב יספיקו כדי לענות על הצורך בנגישות לכלל חלקי האוכלוסייה ברובע החדש? האם הרובע יכול להפוך למודל של גיוון אוכלוסייתי וצדק חברתי, או להיות עדות נוספת לכך שהשוק הפרטי לא יכול לספק פתרון אמיתי למשבר הדיור?
פיאלקוף מציע מסקנה זהירה: "הסבסוד המשמעותי של 8 מיליארד שקל הוא סבסוד שהגיע בהסכמת כל בעלי העניין, בעלי קרקע פרטיים, עירייה, ממשלה. סוגי הפתרונות שהוצעו רחבים – כמעט כל מה שהחוק מאפשר. מה שזקוק לשיפור הוא יצירת מדרג מוטבים לפי רמת ההכנסה, כדי שניתן יהיה לאפשר לחלק גדול יותר מהקבוצות והאוכלוסייה ליהנות מהפרויקט".
גם איתמר אבנרי התייחס למתח בין החזון של "עיר לכולם" לבין המציאות של "דיור כסחורה": "בפרוטוקולים של הוועדה המחוזית, 6,900 דירות שנקראו בהתחלה 'דיור בהישג יד' הומרו ל'דיור מכליל'. "כל עוד ההנחה היא שדיור תמיד שווה סחורה, כל הפתרונות שנקדם, גם אם הם עוזרים לאנשים, הם כמו זריקת אבנים לנהר, בתקווה שאיכשהו זה ישנה את כיוון הזרימה של הנהר".
אבנרי קורא לשינוי תפישתי מהותי: "אפשר להתחיל לדבר על המדינה עצמה, שכמו שהיא עשתה פעם, תכניס את היד לכיס, תרכוש קרקעות, תבנה ותנהל את הדיור בהישג יד. אפשר לשאול איך אנחנו עוזרים למלכ"רים וקואופרטיבים לפעול בתחום, איך אנחנו יכולים להגדיל את הדיור הציבורי ולהפוך אותו לדבר שהרבה אנשים גאים לחיות בתוכו, ולא להסתפק בנדבה".
אבנרי גם הזכיר לכולם מהו המחיר האמיתי של כישלון: "כשאנחנו נאלצים לעבור דירה, אנחנו מאבדים את השכנים שלנו, את ההיכרות עם העסקים הקטנים שמסביבנו, את ההרגלים הקטנים. אנחנו בעצם מאבדים את מה שהופך דירה ושכונה ועיר לבית. אם אנחנו לא נעשה שינוי, יותר ויותר מאיתנו יצאו החוצה. וכשזה יקרה, לא רק אנחנו נאבד את העיר, גם העיר תאבד אותנו". האם הדיור המתוכנן בשדה דב יצליח לשמר את הנשמה העירונית של תל אביב? התשובה תקבע לא רק מי יגור ברובע החדש, אלא גם איזו עיר תהיה תל אביב בעשורים הבאים.
