בשנים האחרונות בוצע שיקום מאסיבי של מערכת הניקוז העירונית ומערכת הביוב באזורים שונים בעיר. כמו כן חודדו נהלי חירום והיערכות לאירועי סופה, הכוללים בין היתר טיפול בהצפות, פתיחת סתימות, הפעלת משאבות ותיאום בין גורמי העירייה והתשתית.

הזיכרון העירוני הכואב ביותר הוא אירוע ינואר 2020, שבו נהרגו סתיו הררי ודין שושני לאחר שנלכדו במעלית שהוצפה בחניון בניין בשכונת התקווה. האירוע הפך את שאלת הניקוז והנגר מסוגיה הנדסית טכנית לשאלה של חיים וביטחון.

שדה דב מנסה להתמודד עם הבעיה מבעוד מועד, כבר בשלב התכנון. רובע החוף החדש של תל אביב אינו מתוכנן רק עם צנרת ניקוז משופרת או קולטנים משופרים. הוא מתוכנן מתוך תפישה רחבה יותר: להפוך את הרובע למערכת שמנהלת מים, לא רק מסלקת אותם. בשפה המקצועית קוראים לזה ניהול נגר.

לא להיפטר מהמים, לנהל אותם

חגית ברב טל, שותפה בחברת ח.ג.מ מהנדסים יועצים ומתכננים, שליוותה את תוכניות התב"ע של שלושת מתחמי שדה דב בתחומי מים, ניקוז, הידרולוגיה ומים אפורים, מנסחת את תפיסת היסוד כך: "העיקרון המנחה הוא ויסות והשהיית נגר ולא הזרמת המים לצינורות והלאה אל הים". לדבריה, זו אינה תפישה ייחודית רק לשדה דב, אלא גישה שהפכה בשנים האחרונות לסטנדרט בתכנון מודרני: "הגישה של הזרמת המים למערכת הניקוז היא גישה מאוד ישנה. הדבר הנכון הוא ניהול נגר, לקצור את הנגר עוד במעלה כדי לשמור על המורד".

זהו ההבדל המרכזי בין עיר ותיקה שמנסה לשדרג תשתיות קיימות לבין רובע חדש שנולד כבר בתוך שיח אקלימי אחר. בתל אביב הוותיקה העירייה נדרשת לנקות קולטנים, לשקם מובלים ולהיערך להצפות. בשדה דב, לפחות לפי התכנון, השאיפה היא שתושבי הרובע, לא יצטרכו לדלג מעל שלוליות גדולות.

ארבעה שלבים: מהגג אל הים

המערכת המתוכננת לשדה דב היא מדורגת. כל שלב בתהליך מנסה לעצור את המים לפני שהם מגיעים לשלב הבא. רק מה שהשלב אינו יכול לקלוט, עובר הלאה. שלב ראשון: הגגות – לפי התב"ע, 80% משטחי הגגות של המבנים הסחירים בשדה דב יהיו גגות ירוקים — גגות עם שכבות מצע מיוחדות שסופגות מי גשם ומשחררות אותם בהדרגה. "אם יש סופה, אז קודם כל המים נאגמים בגג, ורק לאחר מכן הם גולשים בטפטוף בצורה מווסתת אל מערכות הניקוז," מסבירה תמר אריאלי, אדריכלית הנוף של מתחמי אשכול וצפון בתכנון המפורט, ממשרד מנעד אדריכלים. "זה משהה את הזרימה, נותן זמן שבו מערכת הניקוז מתמודדת עם הנגר שמגיע מהשטחים הלא מחלחלים".

שלב שני: המגרשים – 20% משטחו של כל מגרש סחיר חייב להישאר ללא בנייה ובלי מרתפים מתחתיו — קרקע פנויה, שדרכה מתבצע חלחול טבעי, בתוספת בורות חלחול. "הם קודם כל צריכים לתת פתרון בתחום המגרש שלהם. ורק לאחר מכן מה שלא ניתן לו פתרון גולש הלאה אל הרחוב", מציינת אריאלי.

שלב שלישי: הרחובות והמדרכות – כל המתחם בנוי, בחלקו, על אדמת מבנה שהיא מעין "מדרכה צפה" – שכבת תשתית שמסוגלת לספוג מים ולתת מעבר לשורשי עצים. זה פתרון כפול: טוב לניקוז, טוב לצמחייה ולעצים הגדולים שמתוכננים ברובע.

שלב רביעי: השצ"פים, המובלים, והים – העודפים שעברו את שלושת השלבים הקודמים מוכוונים לשטחים ציבוריים פתוחים, שם הם מנוהלים ומושהים בנקודות נמוכות שתוכננו לשם כך, לפני שהם מגיעים בסוף למובל ולים.

מהתב"ע לביצוע: הצינורות גדלו

חשוב גם לציין: בשלב התכנון המפורט, חלק מהמערכת ההנדסית חוזק מעבר למה שנקבע בתב"ע. חובב אלגביש, מהנדס מחברת לביא נטיף, המתכננת את התכנון המפורט של הניקוז ברובע, מספר כי החברה עובדת בהתאם לנספחי הניקוז המאושרים, אך "ברוב המקרים הגדלנו את הקטרים של הצנרת". לדבריו, ההחלטה התקבלה מתוך הבנה שמזג האוויר משתנה, הספיקות עשויות לגדול, ועם השנים ייתכן שחלק מהמים שצפויים לחלחל בפועל יחלחלו פחות.

הדוגמה המשמעותית ביותר היא המובל הראשי. לפי אלגביש, בתב"ע הוא תוכנן בקוטר פנימי של כ־2.40 מטר, אך בתכנון המפורט הוחלט להגדילו לסדר גודל של כ־4.3 מטר. לדבריו, הדבר נעשה כדי לאפשר קליטה של פיתוח עתידי במעלה העיר ושל ספיקות גבוהות יותר. המשמעות היא שהתשתית ערוכה לקלוט כמות גדולה מאוד של מי גשמים שעשויים לרדת במקרה קיצון רק אחת ל-50 שנים.

בנוסף, בתב"ע תוכננו בורות החדרה רבים, שאליהם אמורים היו להתנקז מים מהכבישים. אלא שבשלב התכנון המפורט, לביא נטיף שכנעה את מנהלי הפרויקט ואת עיריית תל אביב שלא נכון לסמוך עליהם בלבד. "תכננו את מערכת הניקוז כאילו זה לא קיים", הוא אומר. "אם זה יהיה קיים — מצוין". כלומר, אם בורות החלחול יעבדו היטב, הם יפחיתו עומסים. אבל אם הם ייסתמו, אם תחזוקתם תיכשל, אם שימושי הקרקע ישתנו או אם תנאי האקלים יחמירו — מערכת הניקוז עדיין אמורה לתפקד.

כשהפארק הוא חלק ממערכת הניקוז

אחד החידושים המשמעותיים של שדה דב בניהול הנגר נמצא דווקא במקומות שהציבור יראה: פארקים, מדשאות, רצועות נטיעה, מדרכות וגינות. אחת ההבנות המרכזיות בתכנון היא שלא כל מים שעומדים לכמה שעות הם כישלון. לפעמים, אם הם עומדים במקום הנכון, למספר שעות או אפילו שבועות – זה בדיוק מה שהתכנון מבקש להשיג. אריאלי מסבירה כי כאשר המים נאספים בפארקים, במקום שתוכנן לכך, הם מפחיתים את עומס השיא על מערכת הניקוז, מאפשרים חלחול הדרגתי, תומכים בצמחייה, ויכולים ליצור מופעים עונתיים של טבע עירוני – משלוליות חורף ועד בתי גידול לחים. ברב טל מסכימה ומציינת את פארק גלילות כדוגמה קלאסית לתפישה החדשה: "הסטנו את הנחל אל תוך הפארק ויצרנו שם אזורי איגום ובחורף נוצרות שם שתי בריכות ענקיות, שמושכות אליהן המון ציפורים ועופות".

גם בשדה דב, מתוכננת תפישה דומה. כך לדוגמה, אריאלי מציינת כי הפארק החופי, בשל גודלו העצום ( 240 דונמים ולאורך שני קילומטרים), מתוכנן לקלוט חלק משמעותי מנפחי הנגר. לדבריה, בתכנון התב"עי נקבע עיקרון שלפיו בצפון הרובע כ־70% מנפחי הנגר מופנים לפארק החופי, ורק כ־30% לפארק המסלול. הסיבה לכך אינה מקרית. פארק המסלול אמור להיות אזור פנאי ונופש מרכזי בלב השכונה, ולכן המתכננים העדיפו להשאיר אותו תפקודי יותר ביום־יום. הפארק החופי, לעומת זאת, יכול להכיל אזורים שבהם מים נאגמים ונעלמים, בתי גידול לחים, צמחייה חופית ומופעים עונתיים של טבע עירוני בלב ליבה של האורבניות.

"לניהול הנגר יש גם יתרונות בתכנון נוף", אומרת אריאלי. "הוא יכול לייצר נוף של שלוליות חורף, נוף יותר טבעי". לדבריה, גם בשצ"פים השכונתיים, כמו שצ"פ 607 במתחם אשכול, תשולב השהיית מי נגר באופן שמייצר ערכים אקולוגיים וחינוכיים — לא רק פתרון טכני.

הנקודה הפתוחה: ים, מי תהום ותחזוקה

ועדיין, לא כל השאלות נסגרות בתכנון. עליית מפלס הים, מי תהום גבוהים ותחזוקה ארוכת שנים הם המבחנים שהרובע יפגוש רק בעתיד. המבחן האמיתי לא יהיה בנספחים ולא בהדמיות. הוא יהיה ביום שבו ירד גשם חזק מאוד על רובע מאוכלס, כשהגגות, החצרות, המדרכות, השצ"פים, הפארק החופי והמובלים יצטרכו לעבוד יחד. אם זה יצליח, שדה דב עשוי להפוך למודל ישראלי לתכנון רובע חוף בעידן של שינויי אקלים.

לקריאה נוספת: מהמקלחת לפארק השכונתי: 2,000 דירות באשכול יחוברו למערכת מיחזור מים

The post מהגג עד הים: כך ינוהלו מי הגשמים בשדה דב appeared first on רובע שדה דב.

שלגר מתארת פרויקט שלא היה כמותו בישראל: "אין בארץ פרויקט בסדר גודל כזה", היא מדגישה. "בדרך כלל ערים מתרחבות ומוסיפות שכונה עם כמה אלפי יח"ד, אבל כאן ממש בונים עיר נוספת (16,000 יח"ד) ואנחנו נמצאים בקשר עם כולם, עם עיריית תל אביב, עם משרדי התכנון השונים בתחומי המים, החשמל, התקשורת, גופים ארציים כמו הרכבת הקלה שעוברת לאורך אבן גבירול החדש, וגם עם כל אחד מהיזמים שזכו במגרשים".

גם לאחר ארבע שנות עבודה אינטנסיביות, הפרויקט עודנו רק בקו ההתחלה ושלגר מעריכה כי נכונו לו "בין 7 ל-10 שנים נוספות" עד להשלמתו המלאה. "עבור פרויקט בסדר גודל כזה עם מספר גבוה של יזמים וקבלנים, 10 שנים הן זמן סביר".

1.5 מיליארד שקלים מתחת לאדמה

בתחילת החודש התפרסם מחקר שנערך עבור מאקו, שדירג את עשר השכונות היקרות ביותר בישראל. לא מפתיע לגלות שמתחם אשכול בשדה דב, דורג במקום הראשון כשכונה היקרה ביותר בישראל עם מחיר חציוני שעומד על 7.2 מיליון שקלים. נראה כי היוקרה של שדה דב מתחילה כבר מתחת לקרקע. תקציב הפיתוח של תשתיות רובע שדה דב מסתכם בכמיליארד וחצי שקלים, תקציב ענק שלא מוכר בתחום התשתיות בארץ. התקציב אינו רק אינדיקציה לגודלה העצום של השכונה החדשה, אלא גם ל"פיתוח עירוני אינטנסיבי בסטנדרט הגבוה של עיריית תל אביב", מסבירה שלגר. "תל אביב תמיד דוחפת את כל המדינה קדימה וזה בא לידי ביטוי גם אצלנו בעבודות הפיתוח וסטנדרט הפיתוח".

תלת ממד: מהפכה בתכנון התשתיות

אחד החידושים הבולטים בתכנון התשתיות ברובע הוא שימוש בטכנולוגיה חדשנית שטרם נעשה בה שימוש בארץ לצרכים אלו. שדה דב הוא הפרויקט הראשון בישראל שהטמיע תכנון תלת ממד עבור תשתיות עם מערכת Bim – Building Information Modeling. שלגר מסבירה: "עד היום מערכת BIM היתה בשימוש של פרוייקטי בנייה בלבד ולא בתכנון תשתיות, אם כי בחו"ל המצב שונה.

"הצוות שלנו, שכולל שישה עובדים ועוד 15 מתכננים ממשרדים שונים, עובדים במערכת שמראה לנו את הכול 'חי', כמעט כפי שזה נראה בשטח. כל מערכת (ביוב, חשמל, תקשורת, מים) מתוכננת בנפרד, ואנו מבצעים סופר-פוזיציה בתלת ממד של כל התשתיות יחד.

"המערכת החדשנית מאפשרת לנו לגלות התנגשויות בין המתכננים ובין המערכות השונות, כבר בשלב התכנון. הזיהוי מראש של התנגשויות תכנוניות חוסך לנו זמן משמעותי, חוסך עלויות ומונע עיכובים בביצוע".

שלגר מציינת כי ההטמעה של המערכת לא היתה פשוטה. "האתגר הראשוני היה לשכנע את משרדי התכנון לאמץ את השיטה החדשנית, אך כיום, ארבע שנים לאחר שהחלו להשתמש בה, זה חלק מהמנטרה, מהעבודה הרגילה. לשמחתי, גם חלק מהקבלנים שזכו במכרזים מתחילים לאמץ אותה ולעבוד איתה".

מערכת פניאומטית עירונית

הצורך במערכת החדשנית היה גדול בשל מורכבות העבודה. לראשונה בשדה דב הונחו מעבר לתשתיות הרגילות והמקובלות גם מערכות חדשניות שלא נפרסו בעבר בהיקפים גדולים.

הבולטת שבהן היא מערכת פינוי האשפה הפנאומטית התת-קרקעית. "זאת תשתית שנכון להיום, לא קיימת עדיין בתחום תל אביב כרשת עירונית", מדגישה שלגר. זוהי גם התשתית העמוקה ביותר, שמונחת בעומק ממוצע של כחמישה מטרים מתחת לגובה פני הקרקע. המערכת תיצור רשת שלמה של צינורות תת-קרקעיים שתאסוף את האשפה היישר מבתי הדיירים אל שני טרמינלים מרכזיים, אחד במתחם אשכול והשני במתחם מרכז. שלגר מציינת כי במתחם אשכול ובתוכנית אבן גבירול-רוקח, התשתית הפניאומטית בוצעה במלואה, ואילו במתחמי מרכז וצפון היא תוכננה ויוצאת בזמן הקרוב לביצוע. "בניגוד למערכות נקודתיות בבניינים בודדים, זוהי רשת עירונית רחבת היקף. מדובר בתשתית קשיחה לחלוטין שכל היזמים מחויבים להתחבר אליה ואין לנו בתכנון שלה הרבה מקום לגמישות או לשינויים", מוסיפה שלגר.

תיאום הדוק עם עבודות הרק"ל

תשתית חדשנית נוספת היא מערכת המים האפורים, פיילוט עירוני ראשון מסוגו בתל אביב. המערכת תאסוף מים אפורים משטחי המגורים במתחמי מרכז וצפון שדה דב ותעביר אותם למתקני טיפול מיוחדים לאחריהם המים יוזרמו להשקיית הפארק החופי העתידי. מערכת זאת נמצאת בשלבי סיום תכנון.

בנוסף, עבודות התשתית דורשות תיאום מורכב והדוק גם עם עבודות הרכבת הקלה, העוברת לאורך שדרות אבן גבירול. "אנחנו מתאמים ומנהלים את הביצוע בתחום השטח שלנו", מסבירה שלגר, "כך שזה יתאים ללוחות הזמנים ולסטנדרט הפיתוח של העירייה, ובניסיון לצמצם, ככל שניתן, את ההפרעה שלנו לתושבי העיר. המטרה היא לא לחזור ולחסום אזור שכבר חסמנו אותו לעבודות, אלא לנסות ולשחרר כמה שיותר שטחים פתוחים לתנועה לטובת הציבור".

התשתיות היקרות ביותר

נכון להיום, עבודות הפיתוח של שלב א' במתחם אשכול הסתיימו, בתיאום מושלם עם היתרי הבנייה הראשונים שנמסרו לקבלנים בשכונה הדרומית של הרובע. "ביצענו באשכול את כל תשתיות מערכת האשפה הפניאומטית, הניקוז, ביוב, מים, תקשורת. הוספנו תאורה זמנית ובחלק מהצירים אפילו שתלנו עצים כדי לאפשר להם לצמוח בזמן הבנייה. סללנו גם אספלט כאשר המטרה היא לאפשר ליזמים אזור בטוח לעבודות הבנייה", מבהירה שלגר.

האם לעבודות התשתית המורכבות יש ערך מוסף גם אחרי האכלוס?

"להערכתי, ככל שהתשתית מתקדמת יותר, היכולת לנטר תקלות במערכת ולהקדים טיפול עולה", מבהירה שלגר ומציינת כי עם סיום העבודות העירייה תקבל תיק מסודר של כלל התשתיות המורכבות של הרובע.

באופן מפתיע, מסבירה שלגר כי עלויות התשתית היקרות ביותר ברובע אינן בכבישים, בביוב או בתקשורת כי אם בשטחים הציבוריים הפתוחים הגדולים המתוכננים בשדה דב.

"יש פה פיתוח עירוני מאוד מאוד מוקפד בשטחים הציבוריים, ולזה יש משמעות כספית", היא מפרטת. "לא מדובר בפארקים עם חתיכת דשא וספסל כי אם בשצ"פים מושקעים מאוד עם מתקני משחקים, אזורי הצללה, אזורי התכנסות, רשת שבילים ירוקה וכמות אלמנטים גדולה ויקרה".

הערכות לתשתיות צופות עתיד

ההשקעה בתשתיות כוללת גם מחשבה על העתיד. כך לדוגמה, עיריית תל אביב בוחנת פתרונות עתידניים כמו עמדות טעינה חכמות בפארקים בהם יבלו משפחות, נקודות נחיתה לרחפנים לצורכי שילוח או פתרונות טעינה חשמליים מתקדמים למכוניות באמצעות מרכזי אנרגיה שכונתיים. ההכרעה תתקבל בשנים הקרובות אך השאיפה ברורה: לבנות "עיר חכמה" שתענה על צרכי הדורות הבאים. לכל התשתיות החדשות תספק שלגר פתרונות בשנים הבאות, עם התקדמות העבודה והתפתחויות העתידיות.

"אני עובדת כבר הרבה בתחום וניהלתי פרוייקטים רבים של תשתיות ברחבי הארץ ובעיניי, שדה דב הוא רובע מסוג אחר. החשיבה על האנשים שיחיו בו היתה כבר מתחילת התכנון עם אוריינטציה לעתיד, וזה מה שמלווה אותנו גם עכשיו בפיתוח ובקביעת השלביות של עבודות התשתיות".

לקריאה נוספת: לא רק מגדלים: גם העצים צפויים להיות גבוהים במיוחד בשדה דב

The post שדה דב של מטה: מיליארד וחצי שקלים מתחת לאדמה appeared first on רובע שדה דב.