המאמצים להתאים את רחובותיה הצרים של העיר למאה ה-21, אינם קלים ונתקלים לא אחת במכשולים כמו עצים ותיקים, וזאת מבלי להזכיר את עבודות התשתית לרק"ל ולמטרו ברחבי העיר, אשר מעכבות את השלמת רשת השבילים הירוקים.

למרות כל הקושי, נתונים עדכניים מצביעים על שינוי עמוק: לראשונה, החל משנת 2023, תושבי העיר מתניידים יותר באמצעים מקיימים (אופנים, רגל, תחב"צ) מאשר ברכב פרטי. ממוצע הרכיבות בעיר, שהיה כ-93 אלף ביום בשנת 2016, קפץ בשנות הקורונה ל-160 אלף ביום, וכעת הוא מסתכם ב-179 אלף רכיבות ביום.

מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב–יפו ומחזיקת תיק התחבורה והזהירות בדרכים, גאה בנתון שממחיש את עומק השינוי: "כמעט 180 אלף רכיבות אופניים ביום מוכיחות שיש אלטרנטיבות תחבורתיות שמאפשרות לצמצם את השימוש ברכב הפרטי בערים", היא אומרת.

בלי טלאים: רשת שבילים מתוכננת

להבדיל מהמתרחש במרכז העיר, רובע שדה דב נהנה מפריבילגיה נדירה: היכולת לתכנן מאפס רובע מוטה הליכתיות ותחבורה ציבורית. "שדה דב הוא נייר חלק", מסכימה להבי. "במרכז העיר אנחנו עושים טלאי על טלאי ברחובות הקיימים. כאן אנחנו יכולים לבנות את הפירמידה התחבורתית ההפוכה מהיסוד – זו הזדמנות שלא חוזרת".

כבר היום, במסגרת עבודות התשתית הראשונות במתחם אשכול, נסללים שבילי האופניים הראשיים של הרובע. על פי התב"ע, שדה דב ירושת בעשרות קילומטרים של שבילים רציפים ומופרדים. זהו החלק המקומי של מהפכה עירונית רחבה יותר. התוכנית האסטרטגית לאופניים, שהושקה ב־2019, מתווה יעד של כ־250 ק"מ שבילי אופניים בעיר עד 2030. חלק מהרשת כבר קיים (כ-185 ק"מ נסללו) וחלקה בביצוע.

שדה דב אמור להיות הגירסה העדכנית והחדשנית של הגישה: לא לנסות להתאים שביל אופניים למציאות קיימת, אלא לעצב את הרחוב סביבו. "אנחנו בעקבות אמסטרדם, בעקבות הערים המובילות באירופה במהפכה של הפירמידה ההפוכה", אומרת להבי. "ההבדל הוא ששם הם מתקנים עיר היסטורית, ואצלנו בשדה דב אפשר לתכנן את זה נכון מראש, להפחית את הקונפליקט המסוכן בין הולכי רגל לכלי רכב שמאפיין את שאר העיר".

שתי וערב אל הים: חוויית היומיום

כדי להבין את חוויית היומיום העתידית ברובע, שלהבי מעתירה עליו שבחים כמו "חלון ראווה", "מודל לשכונה מקיימת", "גאווה עירונית",  צריך להסתכל על היררכיית הרחובות. להבי מתארת רשת "שתי וערב" ברורה: "הצירים של צפון-דרום הם צירים מרכזיים", היא מסבירה. "הם מביאים את האנשים מהעיר לרובע ולהיפך – עם תחבורה ציבורית, רכב פרטי, שבילי אופניים ומדרכות רחבות. אבן גבירול שממשיך צפונה לאורך כ־5.6 ק"מ הוא הדוגמה הכי חזקה לזה".

לעומתם, רחובות מזרח-מערב יהיו רחובות שכונתיים יותר. "אלו רחובות שלא נועדו לחולל תנועה גדולה של רכבים", אומרת להבי. "הם מיועדים בעיקר להולכי רגל ולחיבור היום־יומי – מהבית לים, לפארק, לבית הקפה". רוב רחובות הרובע מרושתים במסלולי רכיבה והליכה, והמעטים שאינם, הם ממותני תנועה עם מהירות נסיעה מוגבלת ל-30 קמ"ש.

בטיחות: פחות חיכוך, פחות פשרות

אחת החוזקות של שבילי האופניים ברובע היא החשיבה מראש על בטיחות הרוכבים. השיקול הבטיחותי אינו שולי. דו"חות ועדת התחבורה והבטיחות מ־2025 הציפו את המציאות העגומה בצירים הוותיקים: רוכבי אופניים שנהרגו, הולכי רגל שנפגעו, קונפליקט תמידי בין כלי רכב, אופניים, קורקינטים ומדרכות.

"אנחנו מכירים את אלנבי, את יגאל אלון, את אבן גבירול הישן", אומרת להבי. "במקומות האלה לא חשבו מראש על רוכבים והולכי רגל. בשדה דב אין הצדקה לרשת לא רציפה. אנחנו מנסים ליצור רשת שבילים מופרדים, רחובות ממותני תנועה, ומפגשים הרבה יותר צפויים בין כלי הרכב".

העירייה מקדמת במקביל גם אמצעי אכיפה טכנולוגיים ברחובות ממותני תנועה, אבל להבי מדגישה: "אכיפה לבד לא תפתור את הבעיה. אם נייצר תשתית טובה, האכיפה תהיה שכבת ההגנה – לא תחליף לתכנון נכון".

לא אי מנותק: רשת מטרופולינית סביב הרובע

שדה דב אינו מתוכנן כשכונה פרברית בדומה לשכונות "שינה" רבות בצפון תל אביב שאינן מקושרות למרכז העיר. "אנחנו לא מתכננים בועה אלא צומת", מדגישה להבי. "שדה דב יחובר לנחל הירקון, לכוכב הצפון, לשדרות איינשטיין ולרחוב פרופס, והוא חלק מרשת האופנידן המטרופולינית, שמחברת את תל אביב להרצליה ובעתיד גם לרמת השרון", מפרטת להבי.

"נער שירצה להגיע לתיכון, סטודנטית לאוניברסיטה או מי שעובד בצפון העיר – לכולם יהיו מסלולים רציפים שלא דורשים רכב לכל נסיעה". ככל שהשנים יעברו והחיבורים האזוריים יושלמו, הרובע אמור להרגיש פחות "קצה העיר" ויותר חוליה טבעית בשרשרת של צירי רכיבה והליכה לאורך החוף ובתוך גוש דן.

רכב פרטי: להחזיק, אבל לא כבסיס לכל תנועה

נושא החניה והרכב הפרטי נשאר אחת הנקודות הרגישות ביותר. התכנון לשדה דב כולל צמצום משמעותי של מקומות חניה, בהתאם למדיניות העירונית. תקני החניה למכוניות ברובע הוגדרו כבר בתוכנית המתאר שקבעה תקן מקסימלי למגורים של 1:1, כלומר חניה אחת לכל דירת מגורים בממוצע.  עוד נקבע כי בדיור בר השגה בבעלות עירונית, ניתן יהיה לרדת מהתקן המקסימלי (דירות עם תקן של 0 חניה).

"בהחלט יש כאן שינוי תפיסה", מודה להבי. "אנחנו מעדיפים לעשות תעתיק של מרכז העיר מבחינת הבאלאנסים, ולא של רמת אביב. לא לבסס את השכונה על שניים–שלושה רכבים למשפחה, אלא על סל אלטרנטיבות".

האלטרנטיבות התחבורתיות אותן מזכירה להבי, שלובות בתפיסת עירוב השימושים לפיה, רוב סידורי היומיום אמורים להיעשות ברגל או באופניים ובמרחק שלא עולה על 15 דקות. "אם יש לך בית קפה ליד הבית, סופר ומקום בילוי, את לא מחפשת לצאת החוצה", מסבירה להבי. עירוב השימושים בשילוב עם הרכבת הקלה והאוטובוסים, אמורים ליצור מציאות שבה מי שיישאר עם שני רכבים יעשה זאת מבחירה מודעת, לא כי אין לו ברירה.

"כמובן שפקקים תלויים לא מעט בבחירה של אנשים להשתמש ברכב", אומרת להבי. "אם כולם יתעקשו על שני רכבים, בעיות התנועה ברכב פרטי עשויות לצוץ גם בשדה דב. אבל אני מאמינה שככל שהמצב בכבישים יחמיר והאלטרנטיבות ישתפרו – יותר אנשים יגלו שהרכב השני פשוט פחות כדאי".

עשור קדימה: שינוי הרגלים יחד עם שינוי העיר

כל זה לא יקרה ביום אחד. להבי הראשונה להודות שכרגע שדה דב הוא בעיקר תב"עות, תוכניות ומצגות. "בואו קודם נראה את הרכבת מגיעה, את הבניין הראשון, השני, השלישי", היא אומרת בכנות. "אנחנו מדברים הרבה לפני הזמן".

אבל דווקא טווח הזמן הארוך – כמעט עשור של בנייה, השלמת תשתיות ושינויים בעיר כולה, הוא זה שגם מזין את האופטימיות הזהירה שלה. ככל שהעומסים בכבישים יתעצמו והתחבורה הציבורית תשתפר, כך, לדבריה, "הבחירה באופניים, ברכבת או ברגל תהפוך יותר ויותר הגיונית".

שדה דב לא מבטיח עתיד נטול פקקים, אבל הוא כן מציע מסלול אפשרי ליציאה מהמודל שבו כל נסיעה מתחילה ונגמרת ברכב פרטי. אם התושבים יאמצו את המרחב שתוכנן עבורם – השכונה יכולה להפוך ממבחן תיאורטי של "היפוך הפירמידה" למקום שבו באמת חיים אחרת את תל אביב של 2035.

להבי מודעת היטב למציאות הישראלית, אבל מאמינה שהמכלול – עומסי התנועה, עלויות הרכב וההתפתחות של האלטרנטיבות – יגרום בשנים הקרובות לשינוי אמיתי ויעביר את הכדור לידי התושבים, או במקרה הזה, את ההגה.

"תל אביב היא חלון ראווה של מדינת ישראל לעולם, בהרבה מאוד מובנים," היא אומרת. "ויכול להיות שגם במובן של הרובע הזה. יש ניסיון לייצר פריצות דרך משמעותיות, בתכנון וביישום של הפרויקט הזה, כדי שהוא יהיה מודל לשכונה מקיימת, בת קיימה. מקום בריא, טוב ונעים לחיות בו", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: תקני החניה ממשיכים להצטמצם ברחבי הארץ. מה צפוי ברובע שדה דב?

The post תל אביב משרטטת בשדה דב את מודל התחבורה הבא appeared first on רובע שדה דב.

חזית מסחרית פעילה ותחנת רכבת קלה

האתגר הראשון שעמד בפני המתכננים היה צורתו הייחודית של המגרש. "זה מגרש מאוד מיוחד מבחינת הגאומטריה שלו", אומר האדריכל אדר אופנהיים, שותף מייסד במשרד גריל-אופנהיים אדריכלים, האחראי על תכנון בית הספר. "מצידו המזרחי הוא גובל בשכונת נופי ים, שבנויה במעין מעוינים, ומצידו המערבי הוא גובל ברחוב אבן גבירול העתידי, שהוא ישר. כך שהמגרש שנוצר הוא בעל צורה מאוד לא רגולרית".

"בית הספר תוכנן כך שיתאים למרחב האורבני שבו הוא נמצא", נמסר ממחלקת בינוי ופיתוח של מוסדות החינוך בעיריית תל אביב-יפו. "המבנה ממוקם על המשך אבן גבירול, בסמוך לתחנת הקו הירוק של הרכבת הקלה. מיקום התחנה השפיע על מיקום הכניסה לבית הספר, שתוכננה בסמיכות אליו ותאפשר נגישות מרבית.

"בתכנון נלקח בחשבון המיקום הייחודי והוא נבנה בקו 0 לרחוב על מנת לייצר דופן אורבנית עם חזית פעילה. כלפי הרחוב מתוכננת חזית מסחרית עם חנויות וקולונדה (שדרת עמודים), בדומה לתכנון של אבן גבירול. החנויות מופרדות באופן מוחלט ממבנה בית הספר כפי שמתחייב בדרישות הבטיחות".

שטחי החוץ: בתוך המבנים

בית הספר כולל שש שכבות לימוד – ז' עד י"ב, כאשר בכל שכבה 7 כיתות וכיתת חינוך מיוחד. בתפוסה מלאה, הוא צפוי להכיל כ-1,600 תלמידים. אחד האתגרים הגדולים ביותר של המתכננים היה להכיל את הפיתוח והמתקנים הנדרשים לכמות תלמידים גדולה כל כך, בשטח מוגבל. "שטח המגרש הוא כ-10 דונם והמבנה בן 5 קומות, כך שמדובר על בנייה קומפקטית ולגובה", נמסר מהעירייה.

מתחם בית הספר כולל שלושה מבנים, באחד מהם ממוקמת חטיבת הביניים, בשני ממוקם התיכון ובשלישי אולם ספורט וחדרי מעבדות. בשל היקף השטחים הבנויים הגדול, נדרשו האדריכלים למצוא פתרונות יצירתיים וחדשניים להרחבת שטחי החוץ, ועשו זאת על ידי יצירת שטחי חוץ חדשים בתוך המבנים עצמם.

"המבנים של החטיבה והתיכון בנויים בצורת ח', כאשר כל קומה מיועדת לשכבת לימודים אחרת. במרכז ה-ח' של כל קומה ישנה מרפסת פתוחה מאוד גדולה, המתפרסת על שטח של 200-300 מ"ר ומהווה למעשה את החצר של אותה שכבה. כלומר, מעבר לשטחי החצר שנמצאים בקומת הקרקע, כל שכבה חובקת חצר נוספת, פרטית ואינטימית יותר", מסביר אופנהיים.

"בנוסף לגרמי המדרגות שנמצאים בתוך הבניין ומחברים בין הקומות", הוא ממשיך, "גם המרפסות עצמן מחוברות זו לזו באמצעות מערכת מדרגות חיצונית. למעשה, רצינו לייצר כאן סוג של מערכת תנועה אלטרנטיבית לתלמידים, שאמנם אין להם חצר ענקית בצמוד לכיתה, כי הם נמצאים, לצורך הדוגמה, בקומה רביעית, אבל יש להם מרפסת מאוד גדולה שמחוברת במערכת של מדרגות עד לקרקע".

"למרפסות השכבתיות יש חשיבות במיוחד במבני חינוך גבוהים", הוסיפו נציגי העירייה, "הן נותנות מענה גם בהפסקות וגם ללמידה חוץ כיתתית צמודה לכיתות, ומייתרות את הצורך לעלות ולרדת בכל הפסקה".

מרחבי לימוד מגוונים ומשתנים

בהתאם למגמה הארצית והעירונית, כיתות בית הספר הן כיתות "שקופות", אשר הקיר המחבר בינן לבין המסדרון מורכב כולו מחלונות זכוכית. החללים החוץ-כיתתיים בכל קומה מרוהטים בריהוט נייד הניתן לסידור בתצורות הושבה שונות. הדבר מייצר גמישות רבה, מאפשר למורים לערוך סוגים שונים של מפגשים ולהתאים את ההושבה למספר המשתתפים, לאופי הפעילות ולמטרתה.

בנוסף לכיתות האם ולחללי הלימוד החוץ כיתתיים, מבני בית הספר כוללים מגוון מרחבי לימוד בגדלים שונים ולצרכים שונים, בהם חדרי עזר קטנים ובינוניים, חדרי טכנולוגיה, חדרי מחשבים, חדרי מעבדות וחדרי פרויקטים.

מגרש כדורגל על הגג

על פי תקנות משרד החינוך, בית ספר בסדר גודל כזה צריך לכלול אולם ספורט סגור, מגרש ספורט חיצוני משולב, המורכב משני מגרשי כדורסל צמודים שמהווים יחד מגרש כדורגל גדול, וכן מגרש כדורגל חיצוני נוסף, קטן יותר. אולם הספורט נבנה בבניין השלישי, לצד חדרי המעבדות, המגרש הגדול מוקם בחצר שבקומת הקרקע, ואת מגרש הכדורגל הנוסף החליטו האדריכלים למקם לא אחרת מאשר על הגג.

"ככל שהעיר הולכת ומצטמצמת אנחנו נדרשים לבנות מבני ציבור יותר ויותר צפופים, ועם זאת אנחנו לא רוצים לפגוע באיכות המבנים או לגרוע מהמתקנים שהתלמידים אמורים לקבל", מסביר אופנהיים. "לכן, אין שטח שהוא לא מנוצל. ניצלנו את המרפסות לטובת חצרות נוספים, ואת הגג של בניין החטיבה ניצלנו לטובת מגרש הכדורגל הנוסף".

בתכנון נלקחו בחשבון כל המשמעויות הנלוות, החל משיקולי בטיחות והצללה וכלה בתרחישי "מה עושים אם הכדור עף מהמגרש": המגרש מקורה בבדים המייצרים הצללה נאותה, ומוקף ברשת שקופה למניעת נפילת כדורים. מצדדיו מוקף המגרש בחיפוי של רפפות אלומיניום ורטיקליות, אשר מבטיחות את בטיחות השימוש בו מבלי לחסום את האוויר ואת הנוף.

חניון אופניים במקום חניון לכלי רכב

לאחר שעות הפעילות של בית הספר, יעמדו לרשות תושבי השכונה אולם הספורט והאודיטוריום בן 350 מקומות. "הכוונה היא שהמבנים לא יעמדו כמו 'פיל לבן' בשעות אחר הצהריים והערב אלא יהיו פעילים וזמינים לשימוש הקהילה והסביבה", אומר אופנהיים, "לכן דאגנו לייצר אליהם כניסות לא רק מתוך בית הספר אלא גם ישירות מהרחוב".

בעבר, הביעו תושבי נוף ים התנגדות להקמת בית הספר, בין היתר בטענה שהקמתו במיקום זה תוביל לעומסי תנועה כבדים ולסכנה תעבורתית. העירייה טענה אז שההגעה לבית הספר תיעשה בעיקר על ידי הליכה, רכיבה באופניים ותחבורה ציבורית.

כיום, ניתן לראות כי תכנון בית הספר עולה בקנה אחד עם החזון התכנוני של רובע שדה דב, אשר כחלק מהמגמה העירונית מבקש לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית ובאמצעי תחבורה "רכים" ולצמצם את השימוש ברכבים. אמצעי ההגעה לבית הספר כוללים כמובן את תחנת הרכבת הקלה הסמוכה, וכן רשת שבילים אופניים המחברת את בית הספר לשכונות הסמוכות.

"מתוך חשיבה על תיעדוף ההגעה בתחבורה ציבורית ואופניים", נמסר מהעירייה, "תוכנן ובוצע כאן פתרון ייחודי של הקמת חניון אופניים תת קרקעי, לכ-300 זוגות אופניים, לטובת התלמידים והמורים". חניון לכלי רכב, לעומת זאת, לא קיים בבית הספר, אלא רק חניון טכני תפעולי.

ללמוד עם נוף לים

דבר מרכזי נוסף שנלקח בחשבון בתכנון בית הספר הוא תנאי העבודה של המורים. "עיריית תל אביב-יפו בונה חדרי מורים גדולים יותר מהפרוגרמה הסטנדרטית של משרד החינוך בכל מבני החינוך החדשים. בפרויקט הזה נבנו מרפסות בצמוד לחדרי המורים, חדרי שהייה ועבודה למורים ממוקמים גם הם בקומות העליונות לנוחיותם".

חדרי המורים גם כוללים מטבחונים מצוידים ברמה גבוהה, "כמעט כמו בחברות הייטק", כפי שמגדיר זאת אופנהיים. לכל חדר מורים צמודה מרפסת הצופה לאבן גבירול ואל אחד היתרונות הגדולים של בית הספר, גם אם לזמן מוגבל – הנוף לים.

"הקרבה לים היא משהו שנלקח בחשבון, כמובן, ממגוון בחינות, בהן גם בעיצוב הפנים ובבחירת הצבעוניות", אומר אופנהיים. "מעבר לכך, כמובן שכל המרפסות השכבתיות פונות מערבה, הכול מופנה ומתייחס לים, וכרגע מכל כיתה ומכל חדר יש נוף באמת מטורף. זה אמנם לא יימשך לנצח, כי רובע שדה דב ייבנה ממערב לבית הספר, אבל בינתיים יש כמה שנים ליהנות מזה".

לקריאה נוספת: אושרה תוכנית להקמת קומפלקס חינוך וקהילה במתחם אשכול

The post חלון לים התיכון: בית הספר החדש ״עמוס עוז״ ישרת גם את תלמידי שדה דב appeared first on רובע שדה דב.