במרכזה עמד מהנדס התחנה חיים סלבין, ממקימי "רדינג". עוד לפני שהושלמה ההקמה פנה אליו שאול אביגור, מבכירי "ההגנה", והציע לו לעמוד בראש התעשייה הצבאית של הארגון (תע"ש). סלבין סיפר כי ההצעה הפתיעה אותו אך גם נגעה לליבו, שכן כבר קודם לכן החל להתעניין בתחום ייצור הנשק.

הדווידקה, מכשיר הלחץ והסליק

לצד תפקידו כמהנדס הראשי, גייס סלבין עובדים נוספים מחברת החשמל, ואחרי שעות העבודה ייצרו בבתי המלאכה של רדינג חלקי נשק ואמצעי לחימה. העובדים כינו זאת "עבודת קודש". מעמדה של התחנה כמפעל חיוני, שסיפק חשמל גם לשלטון הבריטי, הוא שאיפשר לפעילות להתקיים בחשאיות.

מהעדויות שבארכיון עולה כי גם הציוד ההנדסי של התחנה גויס למאמץ. סלבין תיאר כיצד נעשה שימוש במכשיר לחץ של חברת החשמל כדי לבדוק את תקינות הפצצות ולאתר סדקים שעלולים היו לגרום להתפוצצותן בעת הטיפול בהן. עוד עולה מהמסמכים כי בסיס המתכת של מרגמת ה"דווידקה" יוצר ככל הנראה בבתי המלאכה של רדינג, וכי בתחנה פעל גם סליק לאחסון נשק, שפונה זמן קצר לפני "השבת השחורה" (29 ביוני 1946, מבצע המעצרים הבריטי) והועבר לידי ארגון ההגנה.

מתחנת כוח למרכז תרבות ופנאי

תחנת רדינג נמצאת מדרום לרובע שדה דב, ובמשך עשרות שנים היו התחנה, שדה התעופה ומתקני התשתית שבאזור חלק מאותו מרחב תפעולי בצפון תל אביב. כיום עובר האזור שינוי נרחב: לצד הקמת רובע שדה דב מתוכננים סביב רדינג שטחי ציבור, פנאי ותרבות חדשים, תוך שימור חלק מהמבנים והתשתיות ההיסטוריים.

אחד המהלכים הבולטים הוא התוכנית לחידוש שלושת מיכלי הדלק ההיסטוריים של התחנה והפיכתם למתחם תרבות, פנאי, יצירה וספורט, לצד שיקום סביבתי של גדות הירקון. בנוסף, יש כאן גם היפוך מעניין: אם ב-1938 החשמל של העיר יוצר במפעל מרכזי אחד בשפך הירקון, הרי שהרובע החדש מתוכנן בהיגיון הפוך: ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים בכל מגרש, מרכזי אנרגיה תת-קרקעיים, ואיסור על מרכזי אנרגיה המבוססים על גז טבעי. 88 שנה אחרי – ומשק החשמל של אותה חלקת עיר, נראה אחרת לגמרי.

לקריאה נוספת: מדרום לשדה דב: מיכלי הפלדה הענקיים יהפכו למוקד תרבות ובילוי חדש

The post 88 שנה לתחנת רדינג שהיתה גם מפעל נשק סודי עבור "ההגנה" appeared first on רובע שדה דב.